-×××-
עננים שחורים אבל השמיים לא נופלים .
*
השמיים של אתמול החזירו אותי עשרים וחמש שנים לאחור . המון מחשבות . שאיפות .
חלומות שהיו לי אז פלוס סוד אחד גדול . גדול מדי .
קם כל בוקר לעוד יום ועוטף את עצמי בשכבות של בגדים שיטשטשו וגם יסתירו את הסוד שלי שחלילה לא יתגלה .
*
לא סיפרתי לאף אחד . אפילו לא ליועצת בבית הספר . פחדתי שאם אני אגיד את המשפט ...
אני יודע מבחוץ את רואה גוף של בת אבל אני נשבע לך שמבפנים אני בן .
השמיים יפלו למטה .
*
ליד החדר של היועצת יש מרצפת אחת על שמי . זאת המרצפת שהייתי עומד עליה .
מתלבט האם לדפוק על הדלת . ניגש לחלון שבקצה המסדרון . מביט לשמיים וחוזר לכיתה .
ככה כל שנה מהיום הראשון ללימודים ועד סיום שנה .
עם השנים היועצות התחלפו . המרצפת נשארה . | להמשך קריאה... |
-×××-
הדייט .
אני אחסוך לכם את הקריאה הארוכה .
היא לא הגיעה .
למרות שקבענו . מקום . יום ושעה .
*
אחרי שחזרתי מארה"ב נרשמתי לאפליקציית הכרויות .
הייתי כנראה צריך לטוס עד הקצה השני של העולם כדי להשתחרר מגבולות ששמתי לעצמי עם השנים בארץ .
אמריקה היתה טובה אליי .
שם הרגשתי חופשי ומשוחרר .
בקצה השני עשיתי דברים שלא העזתי לעשות פה . | להמשך קריאה... |
-×××-
וואלה לא בא לי לסלוח .
*
ערב אחד הגעתי להעביר הרצאה לחוג חברים במרכז הארץ .
לערבים האלה יש דינמיקה משל עצמם .
רובם נפגשים יחד כבר שנים . מכירים את כל ההרגלים . של כולם .
הם לא יודעים אבל במהלך הערב כל אחד מהם חובש כובע דמיוני .
יש את הבדרן . יש את הסקרן . יש את המתחכם .
בדרך כלל אותם האנשים חובשים את אותם הכובעים .
הדבר היחיד שמשתנה בערב הזה . זה המרצה .
*
למרות שאני לא צריך להכין שום דבר לקראת ההרצאה .
אני תמיד מקפיד להגיע 15 דקות לפני תחילתה .
שהמארחת תהיה רגועה . שתדע שהמרצה שלה להיום בערב כבר נמצא .
באותו ערב הקדמתי קצת יותר . | להמשך קריאה... |
-×××-
זה התחיל משיחה ממספר חסום . נגמר בטריקת טלפון .
בין לבין נאמרו רק שני משפטים . "שלא יהיו לך ילדים לעולם . אמן .
אתה בכלל טעות של אלוהים ועל טעויות משלמים" .
*
ככה התחיל הבוקר שלי . אחר כך פשוט התיישבתי על הספה .
פתחתי בנייד את גלריית התמונות של האחיינים המתוקים שלי .
עברתי תמונה תמונה מאז שנולדו .
אם הייתי יכול באותו רגע הייתי עושה שיחת וידאו והיינו משחקים מחבואים . פלאי הטכנולוגיה .
או שהיו שרים לי שיר כשהם באוטו בדרך לגן . אבל אצלי בוקר ואצלם עדיין לילה .
*
אחרי שסיימתי לעשות סבב תמונות . מההתחלה לסוף ואח"כ מהסוף להתחלה .
הרגשתי שאני לא ממש מוצא את עצמי .
אולי הוא צודק . אולי באמת | להמשך קריאה... |
-×××-
הנייד שלי צלצל . על הצג הופיע "הפסיכיאטר המחוזי" . ולרגע חשבתי שאני עומד לחטוף התקף לב .
זה היה בבוקר אחד לפני כמה שבועות .
שום דבר לא הכין אותי לשיחה הזאת .
אם לא הייתה לי אפליקציה כזו שמזהה גם מספרים שלא שמורים לי באנשי הקשר כל זה לא היה קורה .
פשוט הייתי עונה . אבל יש לי . אז מיד ידעתי שאין מקום לטעויות . הפסיכיאטר המחוזי מחפש אותי .
*
כבר יש לי ניסיון עם פסיכיאטר אחד .
הוא נגמר לא טוב . | להמשך קריאה... |
-×××-
זה לא סיפור רומנטי . אפילו לא קרוב .
לפני עשרים וכמה שנים .
רגע לפני יומהולדת 37 של אמא שלי . חיפשתי מתנה שממש תשמח אותה .
במשך כמה שבועות בסיום הלימודים הייתי עובר בחנויות רחוב הרצל בחיפה ושואל את המוכרים אם הגיע משהו חדש לחנות .
משהו שאולי עדיין לא הכרתי .
כשנכנסתי לחנות המשרטט ברחוב הרצל ידעתי שמצאתי בדיוק את מה שחיפשתי .
ראיתי שם מחברת מעוצבת יפיפייה עם כריכה קשה ומתוך ויטרינת זכוכית נוצצת הציץ עט נובע .
*
בחורה נחמדה שעבדה בחנות ניגשה אליי .
"מה אתה מחפש ?"
לא תיקנתי אותה | להמשך קריאה... |
-×××-
היא ביקשה לדבר איתי לפני כניסת החג .
אמרתי שאני עם כאב גרון שבא והולך כבר כמה ימים ואולי עדיף שנדבר בתחילת שבוע הבא . היא ממש התעקשה .
רק תקשיב . אל תגיד מילה .
סיפרה קצת על עצמה . על בעלה . על הילדים . ציינה שוב ושוב שהם דתיים .
אבל לא חרדים . משפחה של מאמינים כך היא כינתה את עצמם .
*
הכל התחיל לפני שלוש שנים . כשהבת שלי . האמצעית . יש לנו ברוך השם חמישה ילדים .
באה אליי יום אחד ואמרה לי שהיא מרגישה שיש בתוכה עוד נשמה . | להמשך קריאה... |
-×××-
החלום שלי זה להיות אבא .
אתם מבינים . מה שלכם בא טבעי .
בשבילי ...
בשבילי זה החלום שלי .
אני רוצה שני ילדים .
בן ובת או בת ובן או בן ובן או בת ובת
או בן שיהפוך לבת ובת שתהפוך לבן
(לא בוחרים את זה דרך אגב . נולדים עם זה)
או ...
בקיצור זה לא ממש משנה לי .
*
לפני תשע אולי עשר שנים בערך .
הסתובבתי בקניון וראיתי אב מכה את הבן שלו . | להמשך קריאה... |
-×××-
נכנסתי לדירה שלנו ודפקתי את הצעקה של החיים שלי .
א ו ר נ ה פאקינג בן דור רוצה לעשות עליי סרט . עליי . סרט . את קולטת ?
"אני חושבת שכל מי שגר בקומה שלנו קלט אותך עכשיו"
את מבינה מה זה אומר ?
"שהבן זוג שלי הולך להיות סלב"
איזה סלב בראש שלך . זה סרט דוקו .
אבל אני בטוח שמי שצריך לראות אותו יראה .
אולי נער. אולי נערה . אולי הורה . אולי מורה . אולי ....
מישהו מכל אלה . אני בטוח !
ועוד אורנה .
מכל היוצרים בארץ . בן דור בכבודה ובעצמה .
"אמרתי לך עוד אז בהקרנה במוזיאון תל אביב שכבשת אותה"
"שהסיפור חיים שלך נגע בה"
"שאתה נגעת בה"
אז מה את אומרת ? | להמשך קריאה... |
-×××-
הקטנצ'יק שלה נכנס לחדר . הוא גורר איתו דובי בגודל שלו בערך .
מניף אותו באוויר .
מביט בי ואומר "הכי אוהב" .
חשבתי שאני מאבד את ההכרה .
זה הדובי שאני קניתי לה כשהיינו זוג לפני 14 שנה .
*
אתמול ביליתי את כל אחה"צ עם האהבה הראשונה שלי והילדים שלה .
יש לה שלושה . | להמשך קריאה... |
-×××-
היום הכי גשום בשנה תפס אותי הכי לא מוכן .
בלי חליפת גשם שהשארתי בדירה שלי יום קודם . בלי כפפות .
מרחק 3 רמזורים .
זה אולי נשמע בקטנה אבל נכנסתי הביתה רטוב עד התחתונים כולל .
זרקתי את הקסדה על הספה . הדלקתי שני מזגנים על חימום .
עשיתי מקלחת עם המים הכי רותחים שיצאו מהברז .
התכרבלתי במיטה מתחת שתי שמיכות עבות לבוש פיג'מת פליז .
כמה זוגות גרביים עם כובע צמר על הראש ולא הפסקתי לרעוד .
חברה טובה התקשרה אליי . סיפרתי לה | להמשך קריאה... |
-×××-
"אימא שלך קיבלה אותך רק בגלל שאתה שאריות מהגירושים שלה" .
צלקת . עוד צלקת בלב שלי .
ומה הקטע של הצלקות האלה .
שהן לא מדממות החוצה הן מדממות פנימה .
לא כל התגובות טובות ולא כל התגובות מחבקות, עוטפות ואוהבות .
לקחתי את זה בחשבון כשעליתי על הבמה והתחלתי לספר את סיפור חיי .
לא לקחתי בחשבון שיש לי זיכרון כל כך טוב ואני זוכר הכל .
גם את הדברים | להמשך קריאה... |
-×××-
הנסיעה מהבסיס בקציעות הביתה הייתה בערך לחצות חצי מדינה .
אוטובוס ורכבת ועוד אוטובוס ובאמצע מלא תחנות ואנשים עולים ויורדים .
יושבים ועומדים ובעיקר ממתינים . הנוף כמו פלטה של צבעים מתחלפים .
גוונים של צהוב וחום וירוק וכשרכס הכרמל היה מבצבץ לו באופק הרגשתי בבית .
*
התחנה המרכזית בחיפה הייתה כבר ממש הטריטוריה שלי | להמשך קריאה... |
-×××-
סבתא שלי הייתה אישה גדולה מהחיים בכל המובנים .
ולמרות שהיה לי סבא שמאוד אהבתי הקשר המיוחד שלי היה איתה והיא הייתה כל עולמי .
היא נפטרה כשהייתי בן 17 .
כשהיא מתה הרגשתי שהעולם מת יחד איתה .
במשך שנה הייתי חוזר מהלימודים והולך אליה .
יושב ליד הקבר . מדבר איתה בלב . מספר לה בלב .
בוכה בלב וגם לא בלב.
ידעתי שאני חייב לשחרר אותה אבל לא הצלחתי .
לקראת האזכרה הראשונה | להמשך קריאה... |
-×××-
הייתי אז בן 24 וחצי .
קצת אחרי שהשתחררתי מצבא קבע ורגע לפני שהתחלתי את הלימודים ב"בצלאל" בירושלים .
זה לא הייתי אני שהשגתי את המספר טלפון לקליניקה של ד"ר ברגר . זאת היתה אמא שלי .
היא השאירה לי פתק קטן על הדלפק במטבח .
מעולם לא שאלתי אותה איך היא השיגה את המספר ואיך היא בכלל שמעה על ד"ר ברגר .
אני זוכר שהתקשרתי שבוע שלם ואף אחד לא ענה לי .
תמיד אותה הודעה מוקלטת במזכירה אלקטרונית שמבקשת להשאיר שם מלא ומספר טלפון לחזרה .
לא השארתי . | להמשך קריאה... |
-×××-
שעת לילה די מאוחרת והנייד שלי מצלצל . על הצג מספר שאני לא מזהה
אני : הלו
הוא : הגעתי לעדי ?
אני : כן
הוא : אני צריך עזרתך . הבת שלי לא רוצה ללכת מחר לבית ספר .
אני : הבת שלך לא רוצה ללכת לבית ספר ובגלל זה התקשרת אליי באמצע
הלילה . תגיד . אתה בטוח שהתקשרת לעדי הנכון ?
הוא : כן אני בטוח . אבל רגע אני מתנצל אני אתחיל מההתחלה...
קוראים לי אהוד (שם בדוי) לבת שלי קוראים דניאל (שם בדוי)
היא בת 9...
והיא לא רוצה ללכת לבית ספר לא מחר ולא בכלל | להמשך קריאה... |